רב"ט יעקב קובי חיים ז"ל

יעקב חיים
הדלקת נר בן 19 בנפלו
בן רגינה ואליאס
נולד ברחובות
בט"ו בטבת תשי"ד, 21/12/1953
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
התגייס ב-פברואר 1972
נפל בקרב
בכ"ו בתשרי תשל"ד, 22/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: רחובות

קורות חיים

יעקב, בן רגינה ואליאס, נולד ביום ט"ו בטבת תשי"ד (21.12.1953) ברחובות. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בן-צבי" בקרית-עקרון, מקום שם התגוררה משפחתו. יעקב, שכונה בפי הכל קובי, היה הבן הצעיר במשפחה ענפה ומרובת נפשות. הוא ידע והבין את קשייה של המשפחה ולאחר שסיים את לימודיו יצא לעבוד כפועל ונתן את משכורתו להוריו כדי לסייע בפרנסת המשפחה. קובי היה נער נמרץ ורב פעלים. הוא לא אהב את הלימודים ואת אווירת בית-הספר, והעדיף לעמוד ברשות עצמו, לעבוד ולראות את פירות עמלו הקשה. הוא שנא את הבטלה ועל כן הקדיש את שנות נערותו, עד לגיוסו לצה"ל, כדי לעבוד ולסייע לכלכלת המשפחה וכדי שיהיו לו דמי-כיס לעצמו. הוא בחר בדרכו מתוך ידיעה והכרה כי זו הדרך הטובה בשבילו. משהחליט, לא היה איש יכול להניאו מדרכו ולאלצו לשנות את דעתו. הוא היה נער עליז ואוהב חיים, השרה אווירה טובה ונעימה ושפע קסם אישי רב. כשהיה בבית היו חדריו מתמלאים אור ועליזות. הוא התחבב על חבריו לשכונה והרבה לצאת לבלות בחברתם. הוא אהב לראות סרטי קולנוע, אהב לרקוד והרבה לבלות במועדוני נוער, שם יכול היה להפגין את יכולתו הרבה על רחבת הריקודים. הוא רכש לעצמו מספר רב של תקליטים והקדיש זמן רב להאזנה למוסיקה, ובעיקר לשירים ולפזמונים. כמו כן הרבה לקרוא, בעיקר ספרות צבאית. קובי אהב את ביתו ואת בני משפחתו. הוא היה לוקח אתו את אחיו ואחיותיו, כשהיה יוצא לבלות. בביתו נהג לארח את חבריו הרבים, שנהנו מהכנסת האורחים הלבבית ומהאווירה הנעימה ששרתה בבית.

יעקב גויס לצה"ל במחצית פברואר 1972 והתנדב לחיל הרגלים, לחטיבת "גולני", עוד לפני שגויס שמע רבות על מעללי הגבורה של לוחמי החטיבה, וידע כי יבחר לשרת ביחידה זו, למרות ששמע על האימונים הקשים ועל הפעילות המבצעית הרבה של חטיבה זו. ואמנם התגלה כחייל מצויין, התגבר בנקל על המכשולים, עודד את חבריו בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית וידע תמיד לשמור על קור רוחו ולנהוג באיפוק ובשלוות-נפש גם במצבים הקשים ביותר. הוא ביצע בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו והיה מקובל על חבריו ועל מפקדיו בגדוד "הבוקעים הראשון". במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו עם כל לוחמי חטיבת "גולני" בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (21.10.1973), השתתפה פלוגתו בקרב לכיבוש מוצב החרמון, שהיה מוחזק על ידי הסורים. היה זה קרב קשה ומר, שבו ניסו חיילי "גולני" להתגבר גם על האש העזה שנתכה עליהם וגם על הסלעים והמצוקים התלולים, שעליהם היו צריכים לטפס בדרכם אל היעד. בקרב זה נפגע יעקב ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדוד "הבוקעים הראשון" : "מלחמת יום-הכיפורים הייתה ללא ספק הקשה במלחמות ישראל והייתה מלחמה על חיינו בארץ זו. הקרב על החרמון היה אולי הקרב הקשה ביותר במלחמה זו. בנכם, שנפל בקרב זה נלחם יחד עם חבריו כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. לא ננסה, כי לא נוכל לנחמכם על אובדן בנכם. למרות שגם לנו, חבריו בגדוד "הבוקעים הראשון", יש הרגשה של אובדן בן לוחם, הרגשה המלווה בהרגשת כבוד לנו, שזכינו שבנכם נלחם בשורותינו וכבוד למשפחה ששכלה בן כזה".