רב"ט שאול סגל סקל ז"ל

שאול סגל
הדלקת נר בן 20 בנפלו
בן מזל ואמנון
נולד בקרית עקרון
בי"ד בחשוון תשי"ד, 23/10/1953
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
התגייס ב-נובמבר 1971
נפל בקרב
בכ"ו בתשרי תשל"ד, 22/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 2, שורה: 01, קבר: 02.

קורות חיים

שאול, בן מזל ואמנון. נולד ביום י"ד בחשון תשי"ד (20.10.53) בקרית עקרון. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוהל מאיר" בקרית עקרון, והמשיך בלימודים על יסודיים בבית הספר התיכון דתי "שפיר" במרכז שפירא. שנתיים למד במוסד זה ואחר כך למד שנה במכללה לאלקטרוניקה ברחובות. שאול היה ילד עירוני ורגיש. הוריו נפרדו כשהיה בן שש, והוא חי בבית אביו וביקר לעיתים בבית אמו. אף על פי כן היה תלמיד חרוץ, והשתלב יפה בחברת הילדים בבית הספר היסודי בעקרון. "תוך זמן קצר היה אחד הבולטים בתלמידי בית הספר, זאת בזכות מידותיו התרומיות והשקט הנפשי שלו", העיד המנהל והוסיף: "בקומתו התמירה והזקופה, בחיוכו השקט, שהיה מלווה אותו, היה משרה אווירה של מצב רוח טוב בכול מקום בו נמצא". שאול אהב את הלימודים והשתדל להצליח במבחנים. מטבעו היה נער חברותי, פעיל, יוזם ומארגן. ידידים סיפרו עליו שנטל על עצמו ברצון כל תפקיד שהוצע לו ועשה כל מלאכה בלא דופי. הוסיף המנהל : "דמות נערצת היה שאול,הודות לרגש הצדק המפותח שהיה בו. הוא לא היסס ולא הסכים, למשל, שהתלמידים הצעירים יקופחו רק בגלל היותם צעירים". בתום שמונה שנות לימוד נתקבל לפנימייה בבית הספר התיכון הדתי "שפיר". הפנימייה היתה לו כבית והוא למד, אכל, בילה וישן לצד חבריו. שאול ניכר בנכונותו תמיד לסייע לרעיו. "תמיד היה מוכן לבוא לעזרת זולתו ולהיות אח לצרה", סיפר ידידו, רוני. מקץ שנתיים ימים, החליט שאול לצאת לעבודה ולשאת בעול הפרנסה, ובשעות הערב למד במכללה לאלקטרוניקה ברחובות. "הייתה לשאול משיכה למכשירים חשמליים", סיפרו ידידיו. "חלומו הגדול היה להתוודע אל רזי האלקטרוניקה ולעמוד בהצלחה בבחינות הבגרות". שאול היה עלם גבה קומה וטוב מראה, בוגר ורציני בגישתו לחיים, בן מסור ואח נאמן.שאול גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 ולאחר הטירונות הוצב לחיל הרגלים. הוא שירת בתפקיד רובאי, ונודע ביחידתו כחייל טוב וידיד נאמן. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשהיה בא הביתה לחופשה קצרה, ביקש לשמוע הרבה ככול האפשר על בני משפחתו היקרים לו. על עצמו ועל התנאים הקשים במקום שרותו לא הרחיב את הדיבור. הוא ידע שבני משפחתו דואגים לו, וביקש לחסוך מהם צער ודאגה. שאולי היה ירא שמיים והקפיד בקיום המצוות גם בעת שירותו בצבא. ערב ראש השנה תשל"ד הפצירו בו בני המשפחה שיחגוג את ראש השנה עמם. אך שאול אמר: "אני צריך לחזור לבסיס. אני לא רוצה בעיות פשוט רוצה לגמור הכל בשלום. בעוד שבועיים אגיע לחופשה נוספת". איש לא שיער ששאול לא ישוב עוד, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נשלחה יחידתו לחזית הצפון שאול לחם כרובאי ביחידה המפוארת שהסתערה על מוצב החרמון. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפל בקרב על כיבוש החרמון. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין "לוחמי הגטאות" ולאחר מכן הועבר לבית העלמין הצבאי בהר הרצל. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

אביו תרם גם הוא ספר תורה, מגילת אסתר, חוברת זיכרון ושופר תקיעות לראש-השנה לביהכנ"ס בקרית-עקרון לזכר בנו.